הקשר בין האופן שבו אתה מתמודד עם מתח לבין פיברומיאלגיה, ואיך זה קשור לעצב הואגוס?

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, טבע הפיזיולוג האמריקני וולטר קאנון את המונח "הילחם או ברח" כתגובה של מערכת העצבים הסימפתטית למצבי לחץ. ההנחה הייתה, שכשהמוח מזהה איום על חיינו, אנו בוחרים להתמודד עם האיום באמצעות אחת משתי תגובות הישרדותיות "לחימה או בריחה". הגוף מתכונן לכך באמצעות האצת הדופק, העלאת קצב הלב, העלאת המתח בשרירים, האצת הנשימה ועוד...

ב 1980, פותחה התיאוריה הפוליווגלית על ידי ד"ר סטיבן פורג'ס, והבהירה באופן מדהים את הקשר הבלתי נפרד בין גוף לנפש. התיאוריה הפוליווגלית הרחיבה את ההסבר על תפקוד מערכת העצבים האוטונומית (ANS) ואת ההשפעה שלה על ההתנהגות שלנו במצבי חירום. התאוריה כוללת שלושה מרכיבים עיקריים הבנויים בצורה הירארכית:

1. המערכת הדורסלית: זו המערכת הפראסימפתטית הפחות מפותחת והכי פרימיטיבית, שמצויה גם אצל יונקים וזוחלים, היא פועלת במצבי הישרדות קיצוניים ומתבטאת בקיפאון, ניתוק מהגוף, בהורדת הדופק ולחץ הדם ועצירת נשימה. החיה עושה עצמה מתה, מתוך הנחה שכך היא פחות תעניין את הטורף ראו את הסרטון שבו האימפלה מתחזה למתה כדי להינצל מהצ'יטה ומהצבוע: https://www.youtube.com/watch?v=JqlGjX1MtVg&ab_channel=Wildest
   

2. המערכת הסימפתטית: זו היא המערכת שאחראית על תגובות של "לחימה או בריחה" במצבי סטרס ואיום.
   

3. המערכת הוונטרלית-החברתית, מערכת הקשר: זו היא המערכת הפראסימפתטית המתקדמת יותר, הקיימת רק אצל היונקים, וקשורה למציאת בטחון אצל האחר בעת מצוקה. מערכת זו קשורה לרגשות, לקירבה חברתית, ולתפקוד רגשי בריא.

מה הקשר בין פיברומיאלגיה לתיאוריה הפוליווגלית?

פיברומיאלגיה היא תסמונת כרונית המתאפיינת בכאבים מפושטים, בעייפות, וברגישות מוגברת בנקודות מסוימות בגוף. הקשר בין פיברומיאלגיה לתיאוריה הפוליווגלית נובע מכמה היבטים:

1. רגישות למתח: אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה מגיבים באופן חזק יותר למצבי סטרס ולחץ נפשי. לפי התיאוריה הפוליווגלית, זה יכול להיות קשור לתפקוד לא תקין של המערכת הוונטרלית - החברתית, שמקשה על הגוף לווסת את תגובות הסטרס בצורה יעילה, כלומר, ההתקשרות שלהם והאמון בבני אדם נפגעו במהלך השנים, ולכן הם נטו לאמץ דפוסי התמודדות של ניתוק וסגירות, ולא ביקשו סיוע מאדם אחר.
   

2. חוסר ויסות של מערכת העצבים האוטונומית: יש עדויות לכך שאנשים עם פיברומיאלגיה סובלים מחוסר ויסות של מערכת העצבים האוטונומית. במצבי לחץ הם נוטים להשתמש במערכת ההישרדותית הפרימיטיבית ביותר, המערכת הדורסלית. דפוס זה של קיפאון וניתוק, גורם לחוסר אספקת חמצן יעילה לאורך זמן, מה שמסביר תסמינים כמו כאב כרוני, עייפות, והפרעות בשינה.
   

3. הקשר בין גוף ונפש: התיאוריה הפוליווגלית מדגישה את הקשר ההדוק בין גוף לנפש, כולל איך הרגשות משפיעים על תפקוד הגוף ולהיפך. פיברומיאלגיה מתבטאת לא רק בתסמינים גופניים, אלא גם בתסמינים נפשיים כגון דיכאון וחרדה. חוסר הויסות הווגאלי יכול להיות גורם מרכזי בקשר זה.  המערכת הוונטרלית היא המפותחת ביותר. במצב בריא, בשעת סכנה אנחנו מחפשים קירבה לאחרים. המערכת מגיבה לסימנים של ביטחון ומאפשרת התקרבות, מעורבות והתקשרות. החושים קולטים סימנים של ביטחון. שומעים קולות ידידותיים ונעימים גם בסביבה רועשת. אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה נוטים להיות מכונסים בתוך עצמם, להתנתק מהאחר כדי לשרוד, ולשהות במצב קיפאון מתמשך.
   

כיצד ניתן לסייע למי שסובל מפיברומיאלגיה? שיטות טיפול מבוססות תיאוריה פוליווגלית:

הקשר בין פיברומיאלגיה לתיאוריה הפוליווגלית מציע הסבר אפשרי לכמה מהתסמינים והקשיים הנלווים לתסמונת זו, ומדגיש את החשיבות של ויסות מערכת העצבים האוטונומית כמרכיב בטיפול. ישנן מספר דרכים המסייעות לווסת את מערכת העצבים האוטונומית ולאפשר לה לפעול במצב וונטרלי: 1. אינטימיות, חיבוק, מגע

2. נשימה וגאלית, 5:2:5:2, הוכחה כמסייעת לאיזון וויסות. 5 שניות שאיפה מהאף, 2 שניות עצירה, 5 שניות נשיפה מהפה, 2 שניות עצירה. חוזרים על הפעולה במשך כ-3 דקות

3. יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס

4. נשימה מעגלית - ריברסינג, טיפול שיאפשר לסובלים מפיברומיאלגיה להתחבר לטראומות עבר ולרפא אותן

5. טיפול קוגניטיבי התנהגותי - CBT

6. טבע, ים,

7. ליטוף בעל חיים 8. מבט בעיניים

לסיכום, פיברומיאלגיה נוצרה לאחר שנים של התמודדות לא יעילה במצבי מתח וחרדה.

טיפול המסייע למטופל לרפא מערכות יחסים מהעבר, ומאפשר לו לתת אמון בבני אדם, יצור רגיעה בגוף והפחתת הכאבים